במשרדי ייעוץ, משרדי עורכי דין ורואי חשבון מקובל לעבוד שעות ארוכות. בדרך כלל הלקוחות מחויבים בתשלום לפי שעות, ולכן שעות ארוכות משמעותן הכנסות רבות יותר למשרד.

ברור שניתן היה לעבוד פחות שעות באמצעות הקצאה של מספר קטן יותר של לקוחות לעובד, אבל מסיבה כלשהי הצליחו בעלי המשרדים ליצור תרבות ארגונית שמעריכה עבודה לתוך הלילה. אני מכיר מנהלים שקובעים ישיבות לשעות אחר הצהריים המאוחרות או שנשארים במכוון בעבודה בשעות הערב כדי לגרום לעובדיהם לנהוג כמותם. בעיני, זוהי דוגמה לניצול ציני של העובדים.

יש עובדים יעילים יותר ויעילים פחות, לכן מעסיקים של עובדי ידע אינם אמורים למדוד אותם על פי מספר השעות שהם מבלים במשרד, אלא על פי תפוקות, ותפוקות של עובדי ידע ניתן למדוד רק בארגונים שמגדירים משימות מדידות.

מעסיקים שאינם יודעים לנהל את עובדיהם באמצעות הגדרה מראש של משימות ותפוקות, והמדד היחיד בעיניהם הוא מספר שעות הנוכחות במשרד, מועלים בתפקידם כמנהלים. חברה יכולה להיות במצב זמני שבו עליה לצאת עם מוצר חדש או לסיים פרויקט, וכשלא עומדים בלוח הזמנים, על העובדים לעבוד מסביב לשעון. אבל מצב זה צריך להיות היוצא מן הכלל. אם זהו הכלל, סימן שהחברה אינה מאוישת כראוי או שהתכנון בה פגום.

חברה שעובדת מול החוף המערבי בארה"ב, צריכה להחליט כי שעות העבודה בה מתאימות לשעון קליפורניה, והעובדים גם מגיעים לעבודה בישראל לפי שעון זה. מעסיקים שפותרים את בעיית האיזון בין הקריירה לחיי המשפחה באמצעות החלטה שביום אחד בשבוע כולם צריכים ללכת הביתה ב-16:00, עושים לעצמם חיים קלים בקביעה שפעם בשבוע הם נותנים הזדמנות למשפחה להתאחד.

לדעתי, האחריות לאיזון בין העבודה לחיים אישיים אינה מוטלת על המעסיק אלא על העובד. יחד עם זאת, על המעסיק לאפשר את התנאים לעובד המעוניין ליצור את האיזון הנכון.

אריה סקופ, מנכ"ל 'מחשב לכל ילד', מייסד ומנכ"ל לשעבר של מיקרוסופט ישראל.